מנקודת המבט של מיכון המודרניזציה החקלאית, הושגו פעולות ממוכנות מחקלאות ועד שתילה ועד קציר, אך הגנת הצומח לא השיגה פעולות ממוכנות.
מכיוון שהגנת הצומח דורשת מיכון גבוה, היא נמצאת בשלב הצמיחה של הגידולים והיא בלתי ניתנת להריסה. ישנן בעיות בפעולות בקרה ידניות. למשל, יש מים בשדה האורז, זה מסורבל ללכת בנעלי גומי, וקיים סיכון של גירוד ברגליים כשנכנסים יחפים. בגידולי גבעולים גבוהים כמו תירס, ריסוס מלאכותי עלול לגרום נזק לענפי העלים של היבול. בנוסף, קיימת בעיה של קצב הרס שתילים גבוה במהלך הפעלת מכונות הגנה מפני צמחים מונעות על הקרקע. אנו רואים מדי פעם כמה מדינות זרות המשתמשות בכלי טיס מאויש גדול לריסוס חומרי הדברה, אך לריסוס מטוסים גדולים חסרונות רבים. למרות שהוא עדיין מרוסס, קצב החדירה הוא הגבוה ביותר. 30%, ברוב האזורים בארץ אין התנאים, וההשפעה של יישום הדברה אינה אידיאלית. ואז המזל"ט יותר מסתגל. באמצעות פעולות אוויריות, הוא אינו כפוף לגורמי שטח כמו הרים ושדות אורז, חיתוך רכס, חיתוך שטוח ושיטות שתילה אחרות, גבעולים גבוהים, גבעולים קצרים, מחזורי גידול פירות וגידולים. בְּעָיָה.
